לפניכם יומן הניקס הראשון לעונת 2015-16. הכוונה המקורית ביומן קבוצה היא לתאר… נו, קבוצה, ואירועים משמעותיים שקורים לה במהלך העונה – עליות, נפילות, שמחות, אכזבות ועוד כהנה וכהנה חוצה מייסעס. בפגישותינו הבאות ארחיב כמובן אודות יכולות האימון המתגלות במפתיע של דרק פישר, הקבוצתיות הבלתי צפויה של כרמלו, חזרתו האיטית מפציעה של אפללו, דעיכתו המתקרבת של קלדרון ובעיקר בנושא רצף ההפסדים הארוך הממשמש ובא בסיומה של האופוריה הנוכחית (כרגע, לידיעת הקורא הבא מן העתיד, עומדים הניקס על מאזן מהמם של שישה הפסדים בלבד ושמונה ניצחונות, ארבעה רצופים ומהם שניים בחוץ. עד לא מכבר נזקקתי לחבר שש עונות ניקס לא עוקבות כדי להגיע למספרים כאלה).

הפעם יעסוק היומן בשחקן אחד. זה ששווה לראות את הניקס בשבילו. זה מקרוב בא, ועונה לשם קריסטאפס פורזינגיס. זינג בפי ידידים, פורזינגוד עבור אוהדים, אצלנו באתר הוא הפורזינגיס, וביוסטון, לאור משחק שבע החסימות האחרון, פשוט קוראים לו "אמא'לה, לטבי". כי הפורזינגיס, לטובת אורחים מן המאדים או מספורט5, הוא אכן לטבי. ולא סתם לטבי, אלא לטבי אורגינל מהעיר השקטה ליפאג'ה, לחוף הים הבאלטי. (ליפאג'ה בשפת המקור נכתב Liepaja עם קו מעל הa הראשון, ונהגה, על פי מקורות – liepa:ja. הראשון שמבטא נכון נקודותיים בהגיה לטבית מסורתית מקבל לטבית מסורתית). אגב, אם כבר בהגיות עסקינן, אז כך, לטענת מקורות, מבטאים "קריסטאפס פורזינגיס" – ['kris.taps 'pʊ͡ɔr.ziɲ.ɟis]. המפסיד במקרה הזה אומר למורה לתנ"ך עשר פעמים ברצף ינתי פרזי.

אז איך, למען כל אלי הבלקן, מגיע ליפאג'י מחוף הים הבלטי למדיסון סקוור גארדן?

בתור התחלה, לא מזיק להיות בגובה 2.21.

בנוסף, מומלץ לליפאג'י להצטייד ביד רכה, קואורדינציה מפתיעה, אופי נוח אך עקשני, מוסר עבודה גבוה, תשע שקיות מזל, שן שום בכל נעל ולא לעבור מתחת לסולמות.

כי לטבי דקיק בגובה 2.21, מוכשר ככל שיהיה, לא אמור להיות מועמד לתארי רוקי העונה של הליגה וישועת העשור של הניקס. לטבי דקיק בגובה 2.21 אמור להיות קשור למקל מטאטא ותקוע באמצע שדה הלפת של קריסטאפס סניור, מוכן ומזומן להבריח להקות זרזירים.

ואם אתם הייתם שומעים בליל הדראפט שהקבוצה העלובה ממילא שלכם בחרה במקום הרביעי לא שחקן כדורסל אלא איזה לטבינגיס, הייתם בוכים. תודו.

ובכל זאת, הנה אנחנו, כש17% מהעונה כבר עבר, ופורזינגיס הוא השם החם במחזור הרוקיז הרותח. ובעצם, שום דבר בעבר של התופעה המאורכת לא רמז לאף אחד, חוץ מפיל ג'קסון ודדי, שיש גם שחקן בתוך הפורזינגיס. כלומר, עד גיל 15, כשהוא היה 2.03, קריסטאפס היה ידוע רק לאוהדים ליפאג'ים שרופים בתור כוכב מקומי. השושנה של הים הבאלטי, אם תרצו. סוכן נמרץ טרח ושלח קלטות לכל אירופה, ואחת מהן נחתה בסביליה. תוך זמן קצר כבר שיחק הפורזינגיס בבירת אנדלוסיה, מאז ולמשך חמש השנים הבאות. שלוש בנוער ושתיים בבוגרים. לא, גם לי הוא לא זכור. ככה זה כשאתה לא מגיע ל11 נקודות וחמישה ריבאונד, למרות שאתה השחקן הכי גבוה באזור. בואו נגיד שעד לפני חצי שנה קריסטאפס פורזינגיס היה לא הרבה יותר מקונסטנטין פופה בלונדיני אחרי טיפול אורתודנטי.

ואז הגיע פיל ג'קסון.

ובכן, תרשו לי לפקפק. אולי זו טביעת העין של הזן מאסטר שהביאה את הלטבי לניקס. ואולי לא. להזכירנו, באירופה פועלת שלוחת סקאוטינג שהביאה לניקס את טימופיי מוזגוב המצוין, פאבלו פריג'יוני הזקן אך המתפקד וכריס קופלנד שאומרים שהוא שחקן. בקיץ, אומרים, עשו הניקס מאמצים להשיג גם את בייליצ'ה שמצליח העונה במינסוטה. אז הקרדיט על הפורזינגיס לסקאוטים שאינם אבי אבן.

מסתבר גם שהפורזינגיס לא היה כזה בלתי צפוי ליודעי הח"ן של הכדורסל האירופי. תראו מה צייץ ערב הדראפט טים שיאה, סקאוט אמריקאי בספרד:

IMO: If Kristaps is passed over by NYK at 4 then @PhilJackson11 should change his Triangle to a Square and I dont mean MSG.

— Tim Shea (@TimLShea) יוני 23, 2015

עד כדי כך…

שיאה צפה בפורזינגיס, ומעבר ליכולות הכדורסלניות שלו, ראה אותו עולה למגרש בסביליה לחימום, ומיד משנה את האווירה לחיובית. כולם, אמר שיאה, רצו בקרבתו. רצו לאהוב אותו.

קריסטאפס, אומר שיאה, הוא בן להורים כדורסלנים. וזה חשוב. הוא חי כדורסל מגיל אפס. יש לו יסודות שנטועים הרחק בקבוצת הילדים הלטבית ההיא ובבית אמא ואבא. אז הוא אמנם לא הכי מהיר, אבל הוא קופץ לא רע, יודע לזוז על המגרש, והכי חשוב – הוא banger. אין לו שום בעיה לחטוף ולהחטיף. הוא מרגיש מצוין באזור המיוזע והצפוף מתחת לסל.

שחקן עם יד טובה שאוהב להתלכלך מתחת לסל ב"בולי באסקטבול" מוכר לכם?

בדיוק, כרמלו אנטוני. אותו כרמלו שהפורזינגיס לבש את גופיית דנבר שלו כשהיה ילד… אותו כרמלו שאמר אחרי משחק השיא הקודם של פורזינגיס, 29 נקודות ו10 ריבאונד, שזה הראשון מיני רבים.

ואם מלו יהפוך למנטור, ויהפוך את עורו האגוצנטרי למשהו שנראה כמו מנהיג ומורה, הרי שהפורזינגיס כבר עשה את שלו.

אתם אומרים חכה הוא ייפצע, ואני אומר אני יודע.

אתם אומרים חכה הוא יאכזב, ואני אומר אני יודע.

אתם אומרים הוא יעבור בטרייד תמורת היברט אם יצליח, ואני מזיל דמעה כי אולי אתם צודקים.

אבל זה רק בלילה בלילה בצאת הכוכבים. בינתיים, אני נהנה מהרוקי הנהדר שלנו, שנותן יותר מ13 נקודות למשחק, וגם 9 ריבאונד ושתי חסימות, וכרגע, טפו טפו טפו על שערי מרום, הוא הדבר הכי משמח שקרה לנו שנים.

הנה הפורזינגיס מראה ליוסטון מאיפה משתין הלטבי, ובעיקר על מי:

אגב, אצלי ביוטיוב ממשיך לתגובה המעודכנת של סטפן אי סמית על הבחירה הרביעית של הניקס בדראפט. מאחר וסיימתי את מכסת ההתייחסות העונתית לפרוקי רגליים, חשופיות וטינופת שנדבקת לנעל ברפת, אין לי שום כוונה להתייחס לאידיוט הזה ולדבריו.

יש פוסטים שלוקח הרבה זמן לכתוב, וכאלה שמתעכבים על שולחן העורך, ובמקרה של הניקס כל עיכוב דורש עדכון, אז לידיעת קהל המאזינים – הניקס במאזן 50%, אחרי ביקור לא מוצלח בפלורידה שנגמר עם הפסדים לאורלנדו ומיאמי. נו שוין, אומרים על זה אצלנו. לפחות שיחקנו לא רע. חלק מהזמן.

הפורזינגיס, מצד שני, ממשיך לככב. מול מיאמי סיים עם 20, 14 ושתי חסימות, ואת החבר'ה מאורלנדו חסם שש פעמים.

כרגע הממוצעים של הליפאג'י עומדים על 13.7 נקודות (שלישי בין הרוקיז), 9.1 ריבאונד (שני), חסימה וחצי למשחק, שלישי בין הרוקיז, עם יחס מצוין של פחות מחצי חסימה לעבירה, ואפילו שבעה דאבל דאבלז.

הערה : את מרבית ציטוטי האהבה, ההערכה, ההערצה ושאר ביטויים נוטפי צוף שמוחלפים בין הפורזינגיס למנטוראנטוני שלו השמטתי מהפוסט. באמת שיכולתי להעמיס כאן כמה עמודים של אמונה מוחלטת ביכולתו של זה לככב וזה ללמד אותו לעשות כן. נחכה לסיום ירח הדבש לפני שמתייחסים ברצינות לציטוטים בעיתונים.